עבודה יצרנית ורמת חיים גבוהה בנגב
לאחרונה, פורסמו לא מעט מאמרי דעה בנושא הנגב, מכרה הפוספט העתידי בשדה בריר והעיר ערד. קראתי את טענותיהם של מתנגדי הכרייה כפי שפורסמו ברשת האינטרנט ובעיתונות וברצוני להתייחס אליהם.
אחד המוטיבים החוזרים במאמרים המלומדים הללו מספרים על מישהו גדול מפחיד מושך כספים מה"בנקט" שנקרא הנגב.
טיעון זה, לא רק שאינו מדויק כלל וכלל, הוא גם הפוך מהמציאות. אני יכול להעיד, כמי שעובד 20 שנה בחברת "רותם אמפרט נגב בע"מ": ערים שלמות בנגב נהנות ממאות ממיליוני השקלים המשולמים בכל שנה כמשכורות לעובדי כיל בנגב ומהווים תשתית לפעילות המסחרית, וכן נהנות מהסיוע שמעניקים המפעלים למערכות הבריאות, לקהילה ולתרבות.
ואז עולה גם טיעון נוסף, לפיו תעשיית המכרות לא עושה דבר למען העיר ערד, מלבד "להזיק". פה ברצוני לשאול שאלה: האם ערד יכלה לעשות למען קידומה יותר? אני חושב שכן. לאורך ההיסטוריה הוצעו לה מספר הזדמנויות להתפתח ולחזק את עצמה בעזרת התעשייה, אך כולן נדחו.
ערד לעולם לא תוכל להתחרות בתיירות ים המלח הסמוכה ולעולם תהיה משנית לה ולכן כלכלתה לא תוכל להתבסס על ענף זה, זולת אספקת עובדים.
שדה בריר לא צפוי לגרום לתפנית בעתיד התיירותי של העיר וכל מי שטוען כך מטעה. קידום התיירות בעיר וסביבתה מבורך, אבל במקביל ולא כנגד חיזוק התעשייה היציבה, המושתתת על אוצרות הטבע – תעשייה הקיימת כבר באזור – כדי שזו תהווה זרוע יציבה ורציפה לפרנסה באזור.
המציאות כיום מדגישה כי התפיסה הישנה לא הוכיחה את עצמה וצריך להתחיל לחשוב אחרת. צריך לחזק את העיר בתעשייה, שתהווה את עמוד השדרה העיקרי של העיר, ובעקבותיה תתפתח התיירות כענף נוסף וחשוב.
בכל העולם הבינו את שווי המשקל הנדרש בין תעשייה יציבה לענפים מבוססי תיירות (שאינה בהכרח יציבה), ובמרבית ארצות העולם, שמתפרנסות יפה מתיירות, דרים בכפיפה אחת תעשייה, מכרות, ותיירות.
מי שיוצא כנגד הכרייה משתמש לעזרתו במושג ה-NIMBY ("לא בחצר האחורית שלי") וטוען כי רחוק מהעין, רחוק מהלב: אף אחד לא רוצה כרייה במרכז הארץ, היכן ששועי הארץ מתגוררים, והנגב הפך ל"חצר האחורית". טיעון זה אינו רלוונטי במקרה זה, שכן מיקום מרבצי הפוספט בנגב הינה עובדה קיימת ונדרש לנצלם במקום בו הם נמצאים, כדי לחזק את חוסנו הכלכלי של הנגב ושל המדינה בכלל.
בואו ונחשוב – איזו חברת הייטק מבטיחה היום יציבות תעסוקתית? חברות הייטק קמות ונופלות בקצב מסחרר. איזו חברה מבטיחה שלושים שנות עבודה? מעצם היותה של תעשיית הפוספט תעשיה לטווח ארוך, אפשר לומר שהכרייה בשדה בריר תבטיח ביטחון תעסוקתי הן לעובדי רותם, הן לתושבי ערד והן לתושבי הנגב ולכל בתי האב המתפרנסים מכך.
תרשו לי לקחת אתכם להצצה קטנה אל מאחורי הקלעים של עבודת הכרייה. כבר בתהליך התכנון, אחד מהנושאים המרכזיים שדנים בהם, הוא איך יראה השטח בתום הכרייה.
הסדרת השטח ושיקומו מבוצעים בשילוב עם הכרייה, כך שבזמן שתא שטח אחד נפתח, התא הקודם לו כבר ממולא ומתחיל תהליך השיקום.
למעשה, היקף השטחים שבהם מבוצעת העבודה בכל רגע נתון לא עולה על כ- 5% בלבד משטח השדה. אנחנו משתמשים בקרקע העליונה, אוספים אותה עם תחילת הכרייה ופורסים אותה מחדש על השטח המשוחזר מיד עם תום העיצוב שלו. יש לנו אזורים רבים שבהם סיימנו כרייה בשיטה זו ואתם מוזמנים גם לצפות בתמונות:
בעבר, כשהחברה שלנו הייתה בשליטה ממשלתית, היה השיקום הרבה פחות איכותי מכפי שהוא כיום. בנוסף לשיקום המתבצע באופן שוטף בשדות הכרייה הפעילים, אנו מבצעים כיום גם שיפורים והשלמות באתרים שנכרו לפני שנים.
חשוב לציין, כי הכרייה של הפוספט מתבצעת בעומקים של עד עשרות מטרים, שם הלחות גבוהה בהרבה ומגיעה עד ל-15%. בנוסף לכך – "רותם אמפרט נגב" מתחייבת להרטבת הדרכים בעזרת חומרים מלכדים הגורמים לדיכוי אבק. בנוסף, החברה מתחייבת לעבודה עם טכנולוגיות מונעות אבק והתחייבה גם להפסקת עבודה בתנאים מטאורולוגיים מיוחדים. כך שגם בהיבט האקולוגי, רצוי לכרות בשטח, כאשר הדבר נעשה על ידי חברה גדולה ואחראית שמתמחה בכרייה ובשיקום מכרות.
דבר נוסף וחשוב לא פחות – הפוספט הינו נכס של המדינה ושדה בריר מוגדר בכל התוכניות כשדה לכרייה וחציבה. המדינה חייבת לנצל את משאביה ולאפשר לנגב להמשיך ולהתפתח.
טוענים המתנגדים, כיצד ההון יוצא מהנגב למרכז הארץ ושם הוא הולך ומתרכז ואף בורח מהמדינה. המציאות שונה בתכלית: חברת כיל משקיעה מדי שנה מיליארדי שקלים בנגב (כן, מיליארדי שקלים); היא המעסיק הגדול ביותר באזור ועובדיה נהנים מתנאי עבודה ושכר מהגבוהים במשק הישראלי.
לבד מ-1,200 העובדים הישירים של רותם אמפרט בנגב, החברה מספקת תעסוקה לעוד כ-7,500 עובדים המספקים לרותם שירותים שונים.
אז לא, אני לא כותב שיר הלל לתאגיד שאני עובד בו. אני כותב את הדברים, כי אני מאמין בהם. אני בטוח כי אם אתם, הקוראים – תהא דעתכם אשר תהא – תגיעו לביקור במכרות החברה ותראו במו עיניכם את השינוי שאנחנו עושים בתהליכי הכרייה והשיקום שלנו, אתם תופתעו לטובה.
אני מזמין את כל מי שמגלה עניין בכך להגיע לביקור ולדבר על הדברים פנים מול פנים; כאשר אנשים נפגשים, מחסומים נשברים והדברים נראים אחרת.
אורי יסעור.
