ערד, שדה בריר ובכלל
בעולם הישן היה פה מאוד נקי. לא הייתה תעשייה ואיכות הסביבה לא הייתה נושא. מאז המהפכה התעשייתית החל האדם לזהם ויחד עם זאת איכות ורמת החיים עלו ואפילו אורך החיים השתפר. כמובן שאין להסיק מכך שזיהום תורם לאריכות ימים – כלל וכלל לא.
בשלושים השנה האחרונות נושא איכות הסביבה החל לתפוס מקום מרכזי בחיינו וטוב שכך. מדינת ישראל הצטרפה לזרם האקולוגי בשלבים מאוחרים, אולם עשתה זאת בכול הכוח.
הממשלה מינתה לראשונה שר לאיכות הסביבה בשנת 1989, ובהמשך אף חוקקה חוקים ותקנות בנושא איכות הסביבה. עד כמה שזה מפתיע, בארצנו החלה אכיפה של ממש.
כולנו חיים בתחושה, אשר לפעמים מסתברת כנכונה, שחוק לחוד וישומו ואכיפתו לחוד. אך במקרה של החוקים להגנת הסביבה המצב שונה. מדוע? החוק מטיל אחריות אישית על מנהל, דבר שמשנה את התמונה. כמו כן, ובעיקר מכיוון שהנושא קרוב ללבנו ומכיוון שהעובדים בארגון בד"כ גרים קרוב למפעל, יש לכל עובד ועובד אחריות אישית על סביבתו ומשפחתו.
העובד יודע שאם יזלזל בשמירה על הסביבה, הנפגע הראשון יהיה הוא עצמו ומיד לאחר מכן משפחתו וחבריו. כך הופך כל עובד לסוכן חיובי של הסביבה במפעל בו הוא עובד. המפעלים אשר סביבנו בערד הם מפעלים גדולים אשר פוטנציאל הזיהום בהם הוא גדול וכך ההתייחסות בחברה.
אני עובד ברותם אמפרט נגב 30 שנה וזכיתי לראות את השינוי בהתייחסות לפליטות ושפכים במהלך השנים. כעובד באגף המחקר והפיתוח, אני יודע שאין שום סיכוי לקדם תהליך או מוצר שיהיה רווחי מאוד ללא פתרונות בתחום האקולוגי, פתרון מהמקור; כלומר, שימוש בחומרי גלם ירוקים ככל האפשר, אפילו אם יש זולים מהם.
כמות השפכים של רותם ירדה ב-80% ויותר בשנים האחרונות; אנחנו יודעים להפוך במקרים רבים בעיה אקולוגית למוצר ומקור הכנסה. האקולוגיה לא נתפסת כבעיה – האקולוגיה היא הזדמנות לאתגר, שיפור ואפילו רווח.
רותם אמפרט נגב משקיעה עשרות מיליוני דולרים בכל שנה למניעת זיהום, ובמידה ונדרש אף תפסיק מתקן לצמיתות או תשנה תהליך, דבר שקרה לא פעם אחת.
ומכאן אנו מגיעים לשדה בריר. על חשיבות דשני הזרחן המופקים מסלע הפוספט אין צורך לחזור – אין חיים ללא זרחן, זה פשוט כך.
החשש שקיים מכריה בקרבת העיר הוא חשש ברור ואין לבטלו בהינף יד, חשוב להתייחס לחששות ולהסבירם. כידוע גם היום יש כריית פוספט בנגב ועובדי רותם ואחרים נמצאים במכרה ימים ארוכים. הם דואגים לסביבת העבודה שלהם – חשוב להם שלא יהיה אבק שכן הם אינם רוצים לעבוד בסביבה מאובקת. במכרה עובדים כלים כבדים מאוד ואבק יגרום לראות לקויה, לכן מרטיבים את הדרכים. הרטבה זו נעשית מאז ומתמיד עוד לפני שהמושג איכות הסביבה היה שגור בפינו.
בבור הכרייה אין אבק וזה מהסיבה שהפוספט והאדמה בעומק הקרקע לחים יותר מהשכבה העליונה וכידוע, כאשר האדמה רטובה אין אבק. החשש מפני אבק מזיק הוא מובן ולכן ניתן יהיה לנטר סביב המכרה את כיווני הרוח והאבק – במידה ויהיה - 24 שעות ביממה.
אני לא רק עובד ברותם 30 שנה. אני גם תושב ערד 45 שנים מאז היותי ילד. ראיתי את ערד מתפתחת וגדלה ולצערי ראיתי אותה גם מדשדשת. שנים רבות הנגב הוזנח ע"י השלטון ואת התוצאות רואים בערד וערי הנגב בכלל. תחושתי היא שיש כיוון חדש, גם במסגרת השלטון המרכזי וגם במסגרת השלטון המקומי.
בערד נבחרה ראש עיר חדשה לאחר תקופה של ראש עיר ממונה וזאת לראשונה בתולדות העיר. לאחר שנים רבות שבהן הייתה נחשבת לעיר מופת, הפכה ערד לעיר שנזקקת לראש עיר ממונה. אנו כתושבי העיר, וותיקים וחדשים, חייבים לעשות הכול למען קידום העיר ותושביה.
חלק מקידום העיר הוא פיתוח התעשייה. כימיקלים לישראל היא חברה חזקה ואחראית אשר מפתחת את מפעליה תוך הקפדה על שמירת הסביבה. החברה מעסיקה רבים מתושבי הנגב וברמות שכר גבוהות. חובתנו כתושבים היא לשמור על העיר ולהקפיד על כך שסביבתה תהיה נקייה. זאת נעשה זאת תוך פיתוח, עם הקפדה ניטור ופיקוח.
קל מאוד להגיד לא. אנו תושבי ערד אמרנו לא למפעל המלט, אשר כיום כולנו רואים אותו ליד כביש 6, מפעל עם אפס זיהום. אמרנו לא למטמנה והמועצה האזורית תמר מרוויחה ואנו רק סובלים מהמשאיות בדרך.
התושבים ביחד עם רותם וחברות אחרות יכולים למצוא את הדרך הנכונה להפעיל את המכרה תוך שמירת הסביבה ופיתוח העיר. החברה מזמינה את התושבים אשר רוצים ללמוד ולהבין מהו מפעל ומהו מכרה, איך עובדים בו תוך הפרעה מינימאלית לסביבה ואיך משקמים את המכרה תוך כדי כריה נטולת אבק.
אני מקווה שהצלחתי להסביר את דעתי כתושב ערד העובד בחברת ברותם.
דורון אורגיל.
שלום,דורון.
קראתי את המאמר שלך וכולי מלא קנאת סופרים והערכה רבה מעוד אליך ולמאמר הרהוט והמנוסך במלאכת מחשבת ,שראויה לכל שבח .
אני מקווה רק, שהכתוב במאמר יפול על אוזניים קשובות בערד ותושביה.
אילו אני תושב ערד ,הייתי משתכנע והופך לתומך נלהב בפתיחת המכרה בשדה בריר.
כה לחי.
כמה הערות ענייניות לכתבה של דורון.
1.בבור הכריה האדמה רטובה . כדי להגיע לבור הכריה, יש להזיז אדמה ממפלס עליון ולמטה עד גובה הבור. גם במפלס העליון האדמה רטובה?
2. שמעתי פצוץ-ראיתי( וצילמתי) ענן אבק מתרומם מאזור כרייה אפעה ( רום 300) לגובה עמידתי (נ.ג. 554) הפרש גובה של 250 מטר. נחשב את גובה עמוד האבק מגובה הממוצע של שדה בריר( 500).
3. אכן ערד מדשדשת שנים. עד 2004 בערד לא שמעו על נחל קינה-ולא רק בערד . אמרו לי שאין סיכוי להניע כאן תיירות. היום במקום שם עתיד להשתרע המכרה, חונות עשרות מכוניות של תיירים שבאים לראות את נחל קינה וסביבתה.שאלו את בעלי הצימרים, לאן האורחים שלהם הולכים לטייל. זה מיטב פיתוח התיירות. כמות המבקרים עולה על תל ערד.
האם המכרה לא ירתיע אותם להגיע לשם ?
4. דרך אדום המקראית תתפש על ידי מסלול הובלת החומר הכרוי. דרך אדום=מיטב המורשת היהודית.מקור המידע: איש בכיר ברותם. יש עדים.
5. אכן הפוספט נחוץ.יש מרבצים גדולים בדרום הארץ ( דו"ח המכון הגיאולוגי). למה לא כורים שם?
אני מקוה שהמערכת לא תפסול את הערותיי. אשמח לקרא תגובות.
דב שלום,
1. האדמה במפלס העליון יבשה גם היום. היא גם נחרשת, גם נוסעים עליה טנדרים וגם משמשת עדרי כבשים ואין שום טיפול. רותם אמפרט נגב מתחייבת להשתמש בתמלחת לדיכוי אבק, הרטבת דרכי הזנה וכרייה ופינוי טפלים. בנוסף, יופעלו ועדת מעקב, צו אישי למנהל המכרה ובדיקות ניטור און ליין, כולל הפסקת עבודה בתנאים קשים. המנגנון הזה יוצר כתובת אליה ניתן לפנות במידה ויש שאלות, כתובת שאינה קיימת היום.
2. פיצוץ אכן מייצר אבק באופן רגעי. מה שאתה ראית הוא פיצוץ רגיל, המבוצע ללא שימוש במערכות משוכללות (למשל, נונלים במקום פתיל רועם). את עיקר האבק מייצר הפתיל הרועם וניתן להוריד את רמות האבק בצורה משמעותית באמצעות שימוש בשיטות אחרות, כמו אלה שמיישמת רותם אמפרט נגב. כך נבדק ונמצא על ידי טובי המומחים בתחום. האבק הנוצר מפיצוץ באמצעות נונלים למשל הוא רגעי וחולף ומתנקז מהשטח תוך דקות ספורות (ואגב, אם הוא עולה לגובה, השפעתו עוד יותר מינימלית).
3. קיומו של מכרה פעיל באורון לא מרתיע ולא מפריע למטיילים בשביל ישראל, בעין ירקעם ובמכתש גדול. כך גם המטיילים בשדה הבולבוסים ואלה שמטפסים על הר צין ומבקשים לרדת במעלה עקרבים לא מרגישים בקיומו של מכרה פעיל בצין. וישנן עוד דוגמאות.
גם המחצבות בהרי הדולומיטים באיטליה אינן מונעות ממטיילים (עשרות מליונים) מלהגיע, לראות, לעשות סקי, ולטייל בכל צפון איטליה. ברצוני לומר אפוא שהכרייה בבריר לא תפריע למטיילים, ואפילו להיפך. אנשי רותם אמפרט נגב הבטיחו לך באופן אישי, דב, כי ידאגו לדרכים טובות יותר ולגישה הטובה ביותר לכל אתרי הטיולים, כולל נחל קינה. חברת רותם אמפרט נגב גם מוכנה לאמץ את נחל קינה ותבטיח כי למטיילים המגיעים לאזור לא תהיה כל הפרעה והאזור יהיה מתוחזק כראוי, כפי שהיא מתחזקת את כל האזורים בהם היא פעילה כיום.
4. אשמח שתפרט על איזו דרך אתה מדבר.
5. על פי בדיקת מומחה שמונה מטעם המשרד להגנת הסביבה, נמצא כי אין חלופות לשדה בריר. מדובר בשדה עם עתודות פוספט איכותי המיועדות לצריכה באתר רותם למשך 25 שנות הפקה וייצור. השדה ממוקם באזור שהרגישות הנופית בו אינה גבוהה, קרוב יחסית למפעלי העיבוד במישור רותם והתנובה לקמ"ר היא הגבוהה ביותר בנגב ועדיפה גם מהבחינה האקולוגית – הפרת שטח קטן יחסית על מנת להפיק כמויות גדולות של תוצרת. הרזרבות בשדה בריר תשמשנה כרזרבות עתידיות של החברה לתקופה של מעל 25 שנות הפקה. רזרבות אלו ישונעו לאתר רותם, שם יושבחו וישמשו בייצור מוצרי המשך מתוחכמים.
אורי יסעור.
תודה למשבחים ולמבקרים. דב אני מלא הערכה לעבודה שאתה עושה בקידום התיירות. לדעתי אין סתירה בין תעשיה לתיירות. אני שמח על הדו שיח שנוצר, מה שנדרש שתהיה לכולנו הסבלנות להקשיב והרצון להשתכנע מעובדות. צריך לעשות ניסיון כרייה שבו יתברר לכולנו מה ההשפעה עם בכלל על ערד והסביבה. חשוב לעבוד ביחד, רותם ותושבי ערד למען העתיד של כולנו באזור. כפי שכתבתי במאמר חשוב מאוד לא להגיד לא, בוא ונגיד כן אבל.
לדורון,
בוא ונגיד, כן, אבל במקומות אחרים, לא בקרב אוכלוסייה של 50 אלף אנשים.
כריית נסיון מסוכנת כמו הכרייה עצמה, אין הבדל!
מי שיחטוף התחלה של סרטן מכריית הנסיון יידע את זה רק שנים אחרי שה"נסיון יוכתר בהצלחה" אבל אז זה יהיה מסוכן מדי.
לא משחקים באש במאגר דלק, למרות מה שאומרים כמה מומחים שקיבלו המון כסף.
יעקב,
כמעט מאז קום מדינת ישראל מתבצעת כרייה מסודרת בנגב וטרם נמצאו נתונים כלשהם על הבדל בתחלואה בין עובדי החברה לבין יתר הקהילה החיה בנגב.
בל נשכח גם שחלק ניכר מעובדי החברה מהווים את אותה קהילה, עובדים הנמצאים גם במכרות עצמם.
המרחק בין העיר ערד לבין נקודת הקיצון הקרובה ביותר של שדה בריר הוא 4 ק"מ. על פי התסקיר, שאושר על ידי המשרד לאיכות הסביבה, אותו תוכל למצוא גם באתר, ההשפעה ה מירבית של הכרייה תורגש למרחק מקסימלי של קילומטר אחד.
אנחנו חוזרים ומזמינים אותך ואת כל תושבי ערד לסיור במכרה פעיל על מנת להתרשם מקרוב בדברים.
מאמר אין עובדות מוצקות ואין נתונים על התחלואה בקרב עובדי רותם, הרכב גרגר אבק וציפויו. ביקרתי השבוע במכרה חתרורים ומשאית אחת ובגר אחד הרימו כמויות לא מבוטלות של ערד.
הייתי שמחה לשבת בבית בערד בבטחה ולסמוך על רותם אמפרט, אבל לצערי אין יושרה ויש התעלמות מעובדות רבות בשטח כגון הרס סביבה נורא במקומות רבים במדבר יהודה שנגרמו על ידי מפעלי כי"ל.
לאורי יסעור,
כמה עובדות שראוי לך לדייק בהן.
הבדואים מעלים אבק, אבל הם לא משנעים 20,000 מטרים מעוקבים של עפר ביממה. (זה נתון שחולץ ממסמך של גיאופרוספקט, מי שעושים את ה"תסקירים" עבור רותם-אמפרט).
אתם לא תרטיבו 20,000 מ"ק עפר (כ-30,000 טון) ביממה.
עניין הצוים האישיים. מישהו שאתה מכיר יותר טוב ממני, סמנכ"ל כי"ל, מר אשר גרינבאום, התלונן מעל במה נכבדה, בכנס סביבה 2020:
"גרינבאום אמר כי הגיע הזמן להפסיק את הצווים האישיים נגד מנהלי חברות, כתמריץ להגן על הסביבה. "לא נכון להעמיד לדין אישי מנכ"לים, אנחנו מנסים לשנות את החוק הזה. הוא לא מתאים למצב בו אנחנו נמצאים כיום", אמר גרינבאום."
(דה-מרקר – 22 במרס 2011).
יעקב שלום,
בתוך השטח המופר היום (כמעט כל בקעת זוהר), המילימטרים העליונים של הקרקע, היבשים והדקים ביותר (שהרי מדובר בלס, קרקע חרסיתית ודקת גרגר), כל הזמן מפורקים על ידי נסיעת רכבים, עדרי בקר, חריש, ועוד.
הלס מתרומם לאויר, בין אם על ידי הרוח ובין אם על ידי תנועת כלי הרכב והכלים החקלאיים. כיום לא ננקטים שום אמצעים למניעת התרוממות האבק.
אנחנו אכן נשנע כמויות גדולות של חומר שיכרה במכרה, מעומק הקרקע, שם אחוזי הרטיבות גבוהים בהרבה מהרטיבות בפני הקרקע. הסלע הזה, יכרה ומיד יובל לאתר רותם ולכן לא מתייבש, כפי שקורה כיום על פני כל שטח הבקעה.
בנוסף, בתהליך הכרייה וההובלה עצמו, אנחנו נעזרים בחומרים מלכדי קרקע, הרטבה, ועוד אשר יעילותם למניעת התרוממות אבק טובה מאוד.
לגבי הצו האישי – התחייבנו כחברה לקבל צו אישי למנהל המכרה, במידה ותהיה איזושהי הפרעה או סטייה מהתקן, כפי שייקבע על ידי המשרד להגנת הסביבה. תוכל לצפות בראיון עם דני חן בשבתרבות בבאר שבע שמופיע כאן באתר.
שלום אורי,
מכיון שהמכרה לא יוקם, אז כמה דברים תיאורטיים.
עד שתגיעו לעומק ולשכבות הרטובות, תציפו את כל הבקעה באבק. לפי מה שקראנו במקומות שונים הוא יזיק מאוד!
ההשוואה של שינוע 36 אלף טון ביממה (החישוב הקודם שלי התבסס על 30 שנות כרייה, הורדה ל-25 שנות כרייה מגדילה את הכמות היומית). אין מצב שתלכדו את הכמות הזו!
ובאשר לדברי דני חן באותו ראיון. כתבתי בתגובה שם, משהו כמו: "כמה נוח להסתתר מאחורי "קצרים בזמן" בכדי למנוע שאלות מביכות, נו באמת…
וגם, אני סומך יותר על דברי אשר גרינבאום בעניין ביטול הצווים מאשר על דני חן, עניין של עדיפויות באימון
נהנתי מהמאמר המשכיל
למה אני צריך להסתכן בכיעור הסביבה הקרובה לערד וזיהום אויר
[אולי]
אין לי כל סיבה להסכים להקמת מכרה ועדיף שלא יוקם
נהנתי מהמאמר.
העדות לאיכות המאמר היא מספר התגובות – הרבה מעל לרוב המאמרים באתר.
הלוואי עלי יכולת כזו.
ראשית לעניין התסקיר של גיאו-פרוספקט. כל המתנגדים שוללים את התסקיר מכיוון שרותם אמפרט שילמה עבורו. מה רציתם, שגיאו-פרוספקט יתנדבו? ומה לגבי שאת המחקרים שפורסמו? גם עבורם שילמו.
אם רוצים להתנגד למחקר יש לבסס את ההתנגדות על עובדות או מסקנות במחקר עצמו. אפשר שיש כאלו, אבל טרם ראיתי.
דב פוניו מדבר על רבק שעולה לגובה של 300 מ'.
אורי יסעור עונה שהאבק לא עולה לגובה כזה בגלל שיטת פיצוץ שונה, ולזה דב לא מתייחס.
לי לא ברורה האמת. אם דב צודק הרי שמדובר בבעיה קשה, כי הרוח שעליו מבוסס המחקר של גיאו-פרוספקט נמדדה בגובה של 10 מטר.
ברכה רודד מצירה על העדר מקורות. בוודאי ברכה, זה מאמר דיעה ולא מאמר אקדמי. אני בטוח שיש אפשרות למצוא את המחקרים שערכו משרדי הממשלה השונים. נתונים מטאורולוגיים יהיו זמינים לכל החל מתחילת 2012, ואז אפשר יהיה לערער או לאמת את יסודות התסקיר.
יעקב לקס חושש מסרטן כתוצאה מהאבק. הטיעון הזה לא ברור לי. מדוע שאבק יגרום לסרטן? האם יש עדות על חקלאים (למשל בדואים) שחולים בסרטן יותר מהאוכלוסיה העירונית? הרי הם חשופים להרבה אבק.
הדוגמה של הבדואים דווקא מצויינת: הם חיים באיזור ומקימים כמויות גדולות של אבק. הכמויות שעליהם מדבר יעקב רלוונטיות לערד, אבל לא לבדואים. האבק נשאר בסביבתם והם נושמים אותו. שוב: יש או אין עדויות לעליה בסרטן אצלם? אם אין, כנראה שאבק לא מסרטן מספיק.
אם אין בערד סרטן שמקורו בגז הראדון, נראה לי שבסיכוי לחלות בסרטן מאבק אינו סביר, ובמיוחד מאבק שנמצא מספר קילומטרים מהאיזור.
אני אכן חושש מהאבק, אבל בגלל הליכלוך בעיר. ערד עיר נקיה יחסית, ולא הייתי רוצה לראות את המצב משתנה מהותית.
לא ברורה לי ההתנגדות לניסיון. אפשר לבצע ניסיון כזה בסדר גודל קטן, ולחשב את ההשפעה עבור פיצוצים גדולים בהרבה. קוראים לזה scale-up. ברור שניסוי כזה צריך להיות מתוכנן היטב ומבוקר, אבל אני לא רואה את הביסוס העובדתי ההתנגדות שמעלה יעקב לקס.
הסיבה העיקרית להקמת המכרה, מבחינתי כתושב ערד (חדש, קצת יותר מ-20 שנה) היא מקומות עבודה והשקעה בקהילה.
שוב תודה לדורון ולעונים,
עומר.
לעומר היקר שלום
אני מודה לך על שאלותיך הענייניות. אני נגד הכרייה ב"שדה בריר". לפני שאפרט את הסיבות להתנגדותי למכרה, אומר כי יש לי פינה חמה בלב לעובדי מפעלי ים המלח (של כי"ל) אשר מתנדבים בערד במועדון אקי"ם המיועד לאנשים הלוקים בפיגור, ועל התמיכה הכספית במועדון ובפרויקטים נוספים המקדמים אוכלוסיות חלשות. מלבד זאת אני מוקיר את תרומתה של כי"ל לתעסוקה בנגב. ועתה אפרט את הסיבות להתנגדותי הנחרצת למכרה דה בריר: משרד הבריאות קבע: המכרה יגרום לתמותה ותחלואה בערד ובסביבותיה!!! מדובר לא בסתם אבק, אלא אבק דק מאוד, 2.5. מיקרון אשר מקרין קרינת אלפא שהיא קרינה רדיואקטיבית מסרטנת ודאית. האבק ננשם ומגיע לעומק הריאה ואינו יוצא משם. מרגע זה ואילך הוא מקרין קרינה פנימית שגורמת לסרטן הריאה. על פי חוות הדעת של משרד הבריאות שנכתבה על ידי אנשי המקצוע הבכירים ביותר בנושא בריאות הציבור : ד"ר בר-חנא וד"ר דובנוב תהיה תמותה של 7 אנשים בערד כתוצאה מהמכרה ותוספת תחלואה משמעותית ובעיקר בקרב האוכלויות הרגישות: ילדים, כן ילדים!, וכן חולים במחלות הריאה שהם רבים כל כך בערד. אני ממליץ לך בכל לבי להכנס אל חוות הדעת של משרד הבריאות בקישור הבא http://nobarir.com/~files/block/3917/80E.pdf
בחוות הדעת תוכל גם למצוא התייחסויות רבות לחוות הדעת של המומחה שכתב בשכר חוות דעת מטעם יזמי הכרייה.
חשוב שתדע: תסקיר ההשפעה על הסביבה אינו נותן תמונה אמינה על מה שבאמת יהיה, הוא מבוסס על מודל שאינו מעודכן מלפני 18 שנים, לא פחות! והוא אינו כולל התייחסות לגורמי הסיכון האמיתיים אשר מכיל אבק המכרה. הוא מתיחס אל אבק המכרה כאל אבק רגיל. האם אין זו זריית אבק בעינינו? ולגבי כרייה נסיונית: כדי לקבל תמונת אמת מהניסיון יש צורך לכרייה בסדר גודל גדול, להעמיס כמות נכבדת של פוספט, לשנע בדרכים וליצור שטח מופר נרחב כפי שקיים בכל מכרה פוספט. זה אומר ממש להקים מכרה. מי שנשם חלקיקים רדיואקטיביים בכרייה הנסיונית עלול לחלות בסרטן שנים לאחר שהכרייה תוכתר בהצלחה. במהלך הכרייה הנסיונית ייעשה מאמץ אדיר להרטיב כמה שיותר את הקרקע, אך כפי שכותב לקסי בהמשך אין שום סיכוי שירטיבו 36 אלף טון ביממה במשך 25 שנה. סיבות נוספות להתנגדותי למכרה קשורות בפגיעה הנופית הבלתי ניתנת לתיקון, והתמונות באתר הזה אינן משקפות את המציאות אותה אני מכיר מהשטח. העיר תושפע ותיפגע מהמכרה באופן מובהק ובפנים רבות, וזאת הבינו הציבור וראשי העיר עוד לפני חוות הדעת הברורה של משרד הבריאות.
בכבוד רב מאיתן 052-8534317