ביטול הכרייה – סופה של תעשיית הפוספט
בשבועות האחרונים עלה נושא כריית הפוספטים בשדה בריר על סדר היום הציבורי תקשורתי. כתמיד, קולם של המתנגדים נשמע היטב, וזוכה לתהודה רבה, ללא תלות בעובדות ובתמונה המלאה, שתמיד מייצגת מציאות מורכבת יותר.
שדה בריר משתרע על חלקה הקטן של בקעת ערד, על פני שטח של כ–13 קמ"ר. מדובר בשדה עם עתודות פוספט איכותי, המיועדות לספק חומר גלם למתקני מפעל רותם אמפרט נגב לתקופה של כ–25 שנים לפחות. החשש הקיים מכרייה בקרבה יחסית למקום יישוב הוא חשש ברור ואין לבטלו בהינף יד. בתור תושב ערד, אני מבין את החששות. אני ומשפחתי מתגוררים בעיר עשרות שנים, בדומה למרבית עובדי החברה המתגוררים באזור, ולא היינו עושים דבר שיפגע בבריאות הקרובים לנו.
60 שנות ניסיון של כריית פוספטים בנגב, וחוות דעות רבות, בהן של מומחים מטעם משרד הבריאות, מוכיחים כי אין סכנה בריאותית בכרייה בשדה בריר. במרוצת השנים התבצעו בדיקות שונות, שמטרתן אחת: בחינת ההשלכות הבריאותיות האפשריות של הכרייה בשדה בריר. מנכ"ל משרד הבריאות הכריז כי במשרדו נמצאות חמש חוות דעת שונות, מתוכן אחת מנוגדת, וכי אין יכולת להכריע ביניהן. לפיכך, עמדת המשרד היא כי אין להסתפק במחקר תיאורטי, אלא יש צורך לבחון את הכרייה בפועל, תוך מעקב וניטור קפדניים.
לשם כך הוחלט על ביצוע בדיקה מעשית בשטח במשך שנה, שבמהלכה יבוצעו עבודות ניטור, שימדדו באופן רציף את איכות האוויר באזור. במקביל, גורם מפקח מטעם הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, נציגי המשרד להגנת הסביבה ונציגי משרד הבריאות, בשיתוף ועדה שבה חברים תושבי האזור, יפקחו על הפעילות וינטרו אותה. בתום שנת הניסיון, ינותחו הנתונים ויוצגו בפני הוועדה המחוזית לצורך קבלת החלטה סופית בדבר המשך העבודות בשדה.
אם לא תתקבל החלטה על כרייה ניסיונית במהלך 2013, החברה תאלץ לבצע סגירה הדרגתית של פעילותה בישראל. מכאן, ההחלטה על אי כרייה בשדה בריר תוביל בתוך כמה שנים לסופה של תעשיית הפוספט בישראל, ותגרום בכך לאובדן פרנסתן של כ–9,000 משפחות. אני עובד כבר 30 שנה ברותם אמפרט נגב, וכמו רבים מחברי לעבודה, מרגיש כי מדובר בשנת הכרעה עבורנו, שבסופה נדע אם ניכנס לתהליך של סגירת החברה או להמשך פיתוח והשקעות גדולות.
מאז היותי ילד אני גר בערד. ראיתי את ערד מתפתחת וגדלה, ולצערי, ראיתי אותה גם מדשדשת, בשנים שבהן הנגב הוזנח. בשנים האחרונות עולה בי התקווה כי אנו עומדים בפתחו של שינוי, מצד השלטון המקומי והמרכזי כאחד. אנו, תושבי העיר, ותיקים כחדשים, חייבים לעשות הכל למען קידום העיר ותושביה. חלק מרכזי בקידום זה יהיה דרך התעשייה, שביכולתה לספק פרנסה מכובדת לתושבי הנגב.
קל מאוד לומר לא לכרייה בשדה בריר. אנו, תושבי ערד, אמרנו לא למפעל המלט, שכיום כולנו רואים אותו ליד כביש 6, עם אפס זיהום. אמרנו לא למטמנה, ומועצה אזורית תמר מרוויחה ואנו רק סובלים מהמשאיות בדרך. התושבים, ביחד עם רותם אמפרט נגב, יכולים למצוא את הדרך הנכונה להפעיל את המכרה תוך שמירת הסביבה ופיתוח העיר. ללא תעשייה משגשגת, אין עתיד לערד ולנגב.
שאיפתנו לראות את ילדינו מקימים בית ומשפחה בנגב מתפוגגת לנגד עינינו. ילדים רבים עוזבים את ערד והנגב לאחר הלימודים, מכיוון שיש אפשרויות תעסוקה מצומצמות באזור. עזיבת הדור הצעיר מותירה בנו תחושת החמצה – חזון הפרחת השממה ופריחת הנגב נהפכים לסיסמאות ריקות, אם ילדינו אינם בונים את עתידם אתנו.
אני דור שני לעובדי רותם אמפרט נגב. אמי עבדה בחברה לפני. אשמח לראות את ילדי ממשיכים ומצטרפים גם הם, ומבססים את חייהם בנגב, מקום שוקק ומשגשג, אך דבר מזה לא יתאפשר אם יוחלט לשים קץ לתעשיית הפוספט בישראל.
אין כל סיבה להתנגד לכרייה בשדה בריר. אין סיבה להרוס את הפרנסה של אלפי משפחות, ואין סיבה להרוס את תעשיית הפוספט בנגב.
דורון אורגיל
המאמר פורסם ב-The Marker
