השפעות סביבתיות – אמת מול אינטרסים
לאחר מספר שנים של קמפיין הפחדה מצד גורמים אינטרסנטים המתנגדים לכרייה בשדה בריר, ניתן להגיד באופן ברור כי למרות הביקורת הלא עניינית, אין סכנה סביבתית או בריאותית בכרייה בשדה בריר. האמת היא שחלק מהביקורת פשוט לא נכונה עובדתית והתוצאה שלה תהיה קריסה כלכלית של הנגב. שורת מומחים בעלי שם ומתחומים שונים – גיאולוגיה, סביבה, ובריאות הציבור – בחנו את הסוגיה והגיעו למסקנה כי אין סכנה בכרייה בשדה בריר לתושבי האזור: ד"ר משה שירב, מומחה בלתי תלוי מהמכון הגאולוגי, טוען כי אין כל סכנה בכרייה לתושבי ערד והסביבה; ד"ר אלי שטרן, מומחה בעל שם עולמי להשפעות קרינה, ביצע עבודה מקיפה והגיע למסקנה דומה. יש לציין שגם משרד הבריאות הסיר לחלוטין את החשש מקרינה מסדר היום; שני מומחים מובילים לבריאות הציבור, הפרופ' יוסף ריבק והפרופ' רפאל כראל, בחנו אף הם את הנושא והסיקו כי אין כל סכנה בכרייה בשדה בריר לתושבי ערד והסביבה.
הכשל בטיעוני המתנגדים
חוות הדעת מאת ד"ר מיכה בר חנא וד"ר דובנוב היא הבסיס היחידי לטענות מתנגדי הכרייה. חוות הדעת הראשונית נכתבה לאחר שמתנגדי הכרייה (עיריית ערד) פנו אל ד"ר בר חנא, בהיותו חבר במחלקה לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, כדי לכתוב חוות דעת פרטית בנדון. מחקרו הראשון של בר חנא נעשה למען המתנגדים. יצוין עוד כי ד"ר בר חנא אימץ בחוות דעת זו מודל השפעה בריאותית הנכון לזיהום אוויר עירוני מחלקיקים הנובעים מתוצרי שריפה ולא מקרקע טבעית. כל חוות הדעת שנכתבו לאחר מכן – כולל חוות דעת של שני פרופסורים ממשרד הבריאות וחוות דעת נוספת של פרופסור שפירא שמונה על ידי משרד ראש הממשלה – שללו מן היסוד את התיאוריה של בר חנא וקבעו כי חוות הדעת שלו פגום מיסודו, וכי המרחק הגדול (4-8 ק"מ) מבטיח כי לא יהיה בערד זיהום אוויר של אבק, ובוודאי לא של גזים וחומרים אחרים.
הבדיקה בשטח תקבע
משרד ראש הממשלה הגדיל לעשות ומינה את פרופ' שמואל שפירא למומחה חיצוני בנושא זה כדי לבחון האם יש לפרויקט היבטים בריאותיים העשויים להשפיע על האוכלוסייה. בחוות דעתו כתב פרופ' שפירא באופן ברור כי "לעבודת כרייה בשדה בריר אין כל פוטנציאל נזק בריאותי ביחס לתושבי ערד וכסייפה בהיבטי חלקיקים נשאפים, קרינה, רעש ועקה נפשית". עם זאת, פרופ' שפירא ממליץ כי "בשנת ההפעלה הראשונה יינקטו אמצעי זהירות מיוחדים, שהצורך בהמשך השימוש בהם ושיטות העבודה בשדה יישקלו בתום שנת העבודה הראשונה". חברת כיל רותם מקבלת את המלצות פרופ' שפירא ומתחייבת לעבוד בהתאם לסטנדרטים המחמירים ביותר בעבודות הכרייה: לבצע כרייה ניסיונית במשך שנה, שלאחריה תתקבל החלטה סופית בהתאם לתוצאות; תוקם ועדת מעקב ממשלתית/ציבורית שתבצע בקרה בכל תקופת הניסיון; מנהל המכרה יעבוד תחת צו אישי; יוקמו תחנות ניטור קבועות לניטור רציף; הפיקוח על מערך הניטור באחריות היחידה הסביבתית – נגב מזרחי; תופסק הפעילות במכרה בעת תנאים מטאורולוגיים קשים, הגורמים להסעת אבק לאזורים רגישים הסמוכים למכרה; וכמובן – שיקום שטחי הכרייה.
לא נותנים לעובדות לבלבל אותם
למרות כל המחקרים וכל הבדיקות, הוחלט על ידי מנכ"ל משרד הבריאות דאז, פרופ' רוני גמזו, דיון בנושא אשר בסופו הוחלט על מדידות בשטח מכרה פעיל אחר (בדיקת ערכי זיהום אוויר, קרינה אבק וכו'), במרחקים המדמים את מיקום היישובים שבקרבת שדה בריר. במידה והתוצאות תהיינה מקובלות על צוות מקצועי שימונה על-ידי המנכ"ל, תבוצע כרייה ניסיונית בשדה בריר למשך חצי שנה, בחודשי הקיץ, ובמהלכה יימדדו ערכי קרינה וזיהום אוויר. במידה ויעלה כי אכן כל הפעילות עונה על מסגרת המדדים הרצויים, אין סיבה שלא להקים את המכרה. למרות כל זאת, לאחר מספר חודשים, פנה יו"ר הוועדה, פרופ' איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות לסגן שר הבריאות דאז ח"כ הרב יעקב ליצמן כדי שזה יחליט אם יש צורך בהמשך עבודת הוועדה בראשותו. החלופות שהציג פרופ' גרוטו במכתבו היו להפסיק את עבודת הוועדה ללא קשר לתוצאות הבדיקה, או להמתין לתוצאות הבדיקה, אשר עשויה להצביע על כך שיש או אין סכנות בריאותיות בהמשך הכרייה. בתגובה, ח"כ הרב יעקב ליצמן החליט לא להמתין לתוצאות הבדיקה וללא קשר אליה, לא לאפשר את הכרייה.
