הקטר הכלכלי של הנגב

מזה ארבעה עשורים מהווה כיל את הקטר הכלכלי והתעסוקתי של הנגב. חמישית מסך הפעילות הכלכלית בנגב מיוצרת על ידי כיל. במספרים כיל אחראית לפרנסתן של כ-30,000 משפחות, רובן מהנגב, ומייצרת פעילות בהיקף של 10 מיליארד ₪ בשנה באזור.

גב תעסוקתי גם מול אתגרים גלובליים

בשוק התעסוקה הגלובאלי, המאופיין באי וודאות תעסוקתית ובניידות גבוהה מאד, כיל מייצרת מקומות עבודה יציבים בטוחים למדי, המהווים משענת חזקה וארוכת טווח לנגב ותושביו. גם בעידן "אומת הסטארט-אפ", מתברר שוב ושוב שתעשייה מסורתית חזקה ומצליחה היא מרכיב חיוני להתפתחות ולצמיחה של הנגב ותושביו.

ציונות וכלכלה בנגב

פעילותה של כיל מופנית באופן ישיר לצמיחה כלכלית וליצירת מקומות עבודה חדשים עבור תושבי הנגב. ההשקעות הנוספות של כיל בנגב, בסך 2 מיליארד ₪ בשנה, מחלחלות אל מעגלים נרחבים ומשפיעות ניכרת על כל יישובי הנגב המזרחי ובכלל זה באר שבע, דימונה, ערד, ירוחם ויישובים נוספים – יהודיים ובדואיים כאחד. בין השאר משקיעה כיל בתיירות בים המלח, בהקמת תחנת כוח חדשה בסדום, בהשקעה שנתית של כ-20 מיליון ₪ בקידום אוכלוסיות מוחלשות, בפיתוח בר-קיימא, בפרויקטים סביבתיים ובעשרות פרויקטים נוספים שבהם לוקחים חלק פעיל גם עובדי החברה.

לפי מחקר של אוניברסיטת בן גוריון, פעילותה של כיל ושל עובדיה מייצרת "גלי המשך" ומשפיעה באופן חיובי על כלל איכות החיים בנגב. המחקר מצביע על כך שהצריכה הישירה והעקיפה של כיל בדרום מהווה גורם דומיננטי בחוזקם של עסקים רבים בנגב, בהם אלה הפועלים בתחומי החינוך והתרבות ואף שירותי הרווחה והרפואה. למעשה, שיעור ההוצאה של קבוצת כיל בנגב מכלל הוצאות החברה (16%) הינו גבוה משמעותית מזה של חברות גדולות אחרות הפועלות בנגב. לשם ההשוואה, אינטל מוציאה רק כ-5% מכלל רכישותיה, בעסקים מקומיים בנגב. כל זאת הינו פועל יוצא של תפיסת עולם אסטרטגית בכיל, הרואה את הקבוצה ראשית דבר כחברה ישראלית ושותפה ואחראית לחיזוק אזור הנגב ותושביו.

כלכלה חזקה וסביבה בריאה

תשומת הלב הניתנת היום לאחריות הסביבתית בכל היבט תעשייתי, מחייבת כל חברה המבקשת להצליח ולמכור הלאה את מוצריה, להשקיע לא רק בייצור המוצר, אלא גם במזעור ההשפעות הסביבתיות של תהליך ייצורו ולא להתפשר על בריאות העובדים והתושבים הגרים בסמיכות למפעליה. האזרחים של היום  מודעים ומעורבים הרבה יותר בנושאים אלו, ואם הם מתרשמים שמפעל מסוים אינו עושה די לשמור על סביבתו ועל התושבים שהם, הם יתארגנו לפעולה ולא יאפשרו לו לפעול. כחלק מתפיסת עולם זו, משקיעה כיל הון עתק בבריאות ובשמירה על הסביבה. הדירוג הסביבתי של המשרד להגנת הסביבה הציב את כיל במקום השני בתוצאות המדד הסביבתי החיובי של שנת 2013.

להיות ירוק זה יותר מצבע

מפעלי קבוצת כיל בדרום (מפעלי כיל ים המלח, ברום, כיל רותם , פריקלאס ים המלח ומפעל המגנזיום), משקיעים רבות בשמירה על הסביבה. כל זאת הופך את כיל לחברה בת-קיימא, אשר מקפידה שפעילותה תותיר טביעת רגל מינימלית על הסביבה. בין השאר, החלה כיל בתהליך להפעלת מתקני ייצור אנרגיה בגז טבעי במקום במזוט. טרם התחלת השימוש בגז טבעי נעשה שימוש בכ-250,000 טון מזוט מדי שנה. היעד הסופי שלנו לעומת זאת עומד על כ-80,000 טון מזוט בשנה בלבד. המעבר לשימוש בגז טבעי צמצם בכ-80% את פליטת גזי חממה בהשוואה לשימוש במזוט וסולר. זו מהפכה של ממש! משנת 2008 הופחתה כמות השפכים של כיל ב-18%. כמו כן, נרשמה הפחתה של 75% בפליטות תחמוצות חנקן והפחתה של 26% בפליטות חלקיקים.

שיקום אקולוגי

תהליך השיקום האקולוגי הפך להיות חלק בלתי נפרד מפעילות כריית הפוספטים על ידי כיל. לכל תכנית כרייה מוצמדת מרגע תכנונה גם תכנית שיקום, אשר מבטיחה חזרה של האזור למצבו הטבעי במהירות וביעילות. התכנית מתבצעת בהנחיה, שיתוף ואישור רשות הטבע והגנים הלאומיים. ההשקעה חסרת התקדים בשיקום אקולוגי הנה פועל יוצא ממחויבותה של כיל לסביבה בה היא פועלת. שיקום זה כולל, לבד משחזור פני השטח, גם החזרת הקרקע העליונה המקורית והתאמת השטח לתפקוד מלא לאחר הכרייה. כך, לאחר סיום הכרייה ועבודות השיקום האקולוגי, קשה מאוד לזהות את האזור ששימש בעבר כמכרה. השיקום מלווה במחקרים אקדמיים אשר נערכים באוניברסיטת בן גוריון. נציין גם שרותם קיבלה בשנת 2015 פרס - מקום שני בעולם של "עלה ירוק" מהתאחדות תעשיית הדשנים העולמית IFA על שיקום המכרות. 

שדה בריר – עתיד תעסוקתי בנגב

בתקופה בה מצב התעסוקה בנגב הינו משתנה בשל שינויים בסביבה העסקית, החשיבות של שדה בריר הנה מתגברת יותר ויותר, כגורם אשר יבטיח תעסוקה איכותית ויציבה לרבים מתושבי הנגב בעשרות השנים הבאות. מזה ששה עשורים מהווה כיל את הקטר הכלכלי והתעסוקתי של הנגב, באמצעות מפעליה, ובפרט אלו בתחום כריית הפוספטים. חמישית מסך הפעילות הכלכלית בנגב מיוצרת על ידי כיל. במספרים אחראית כיל לפרנסתן של כ-30,000 משפחות, רובן מהנגב, והיא מייצרת באזור פעילות בהיקף של 10 מיליארד ₪ בשנה.

הנגב – אוצר הטבע של ישראל

מדינת ישראל לא בורכה בשפע של אוצרות טבע. הפוספטים המצויים בנגב הם מהמחצבים החשובים והחיוניים ביותר בעולם. למעשה, אין להם תחליף כחומר גלם לתעשיית הדשנים המבטיחה חקלאות בת קיימא. הפוספט ומוצריו חיוניים גם לתעשיות רבות ומגוונות אחרות ומשמשים מרכיבים במוצרים שכולנו מכירים כמו אבקות כביסה, מוצרי מזון, חומרים למניעת אש ותרופות. חשוב לציין כי מרבצי הפוספוריט בישראל מצויים אך ורק בנגב, בעיקר בצפון מזרח הנגב. חברת "כיל רותם", כורה מרבצים של סלעי פוספוריט בשלושה אתרים בנגב: מכרה אורון, מכרה צין ומכרה רותם.

שדה בריר – קרש הצלה כלכלי לנגב

שדה בריר מהווה קרש הצלה כלכלי עבור תושבי הנגב. מדובר בשדה המשתרע על חלקה הקטן של בקעת ערד, על פני שטח של כ-13 קמ"ר. רזרבות הפוספט המוערכות בשדה הן כ-65 מיליון טון גלם, כאשר רזרבות אלו מיועדות לספק חומר גלם למתקני מפעל רותם. סלעי הפוספוריט שייכרו בשדה בריר מיועדים להובלה למפעל רותם שבמישור רותם בתוואי דרך שייסלל בשטח כאשר בשלב השני יתכן שייבנה מסוע שיוביל את חומר הגלם למפעל ללא תנועת משאיות. השדה ממוקם באזור קרוב יחסית למפעלי העיבוד במישור רותם, כאשר התנובה לקמ"ר היא הגבוהה ביותר בנגב ועדיפה גם מהבחינה הסביבתית. חשוב לציין כי על פי בדיקות מקיפות ומקצועיות שבוצעו מטעם המדינה, נמצא כי אין חלופה ריאלית וישימה לשדה בריר.

ללא שדה בריר, 9,000 משפחות, רובן מדרום הארץ, יאבדו את פרנסתן!

הגענו לדקה ה-90 בעתיד תעשיית הפוספט והפרנסה בנגב

ביטול הכרייה – סופה של תעשיית הפוספט

בשבועות האחרונים עלה נושא כריית הפוספטים בשדה בריר על סדר היום הציבורי תקשורתי. כתמיד, קולם של המתנגדים נשמע היטב, וזוכה לתהודה רבה, ללא תלות בעובדות ובתמונה המלאה, שתמיד מייצגת מציאות מורכבת יותר.

שדה בריר משתרע על חלקה הקטן של בקעת ערד, על פני שטח של כ–13 קמ"ר. מדובר בשדה עם עתודות פוספט איכותי, המיועדות לספק חומר גלם למתקני מפעל רותם אמפרט נגב לתקופה של כ–25 שנים לפחות. החשש הקיים מכרייה בקרבה יחסית למקום יישוב הוא חשש ברור ואין לבטלו בהינף יד. בתור תושב ערד, אני מבין את החששות. אני ומשפחתי מתגוררים בעיר עשרות שנים, בדומה למרבית עובדי החברה המתגוררים באזור, ולא היינו עושים דבר שיפגע בבריאות הקרובים לנו.

60 שנות ניסיון של כריית פוספטים בנגב, וחוות דעות רבות, בהן של מומחים מטעם משרד הבריאות, מוכיחים כי אין סכנה בריאותית בכרייה בשדה בריר. במרוצת השנים התבצעו בדיקות שונות, שמטרתן אחת: בחינת ההשלכות הבריאותיות האפשריות של הכרייה בשדה בריר. מנכ"ל משרד הבריאות הכריז כי במשרדו נמצאות חמש חוות דעת שונות, מתוכן אחת מנוגדת, וכי אין יכולת להכריע ביניהן. לפיכך, עמדת המשרד היא כי אין להסתפק במחקר תיאורטי, אלא יש צורך לבחון את הכרייה בפועל, תוך מעקב וניטור קפדניים.

לשם כך הוחלט על ביצוע בדיקה מעשית בשטח במשך שנה, שבמהלכה יבוצעו עבודות ניטור, שימדדו באופן רציף את איכות האוויר באזור. במקביל, גורם מפקח מטעם הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, נציגי המשרד להגנת הסביבה ונציגי משרד הבריאות, בשיתוף ועדה שבה חברים תושבי האזור, יפקחו על הפעילות וינטרו אותה. בתום שנת הניסיון, ינותחו הנתונים ויוצגו בפני הוועדה המחוזית לצורך קבלת החלטה סופית בדבר המשך העבודות בשדה.

אם לא תתקבל החלטה על כרייה ניסיונית במהלך 2013, החברה תאלץ לבצע סגירה הדרגתית של פעילותה בישראל. מכאן, ההחלטה על אי כרייה בשדה בריר תוביל בתוך כמה שנים לסופה של תעשיית הפוספט בישראל, ותגרום בכך לאובדן פרנסתן של כ–9,000 משפחות. אני עובד כבר 30 שנה ברותם אמפרט נגב, וכמו רבים מחברי לעבודה, מרגיש כי מדובר בשנת הכרעה עבורנו, שבסופה נדע אם ניכנס לתהליך של סגירת החברה או להמשך פיתוח והשקעות גדולות.

מאז היותי ילד אני גר בערד. ראיתי את ערד מתפתחת וגדלה, ולצערי, ראיתי אותה גם מדשדשת, בשנים שבהן הנגב הוזנח. בשנים האחרונות עולה בי התקווה כי אנו עומדים בפתחו של שינוי, מצד השלטון המקומי והמרכזי כאחד. אנו, תושבי העיר, ותיקים כחדשים, חייבים לעשות הכל למען קידום העיר ותושביה. חלק מרכזי בקידום זה יהיה דרך התעשייה, שביכולתה לספק פרנסה מכובדת לתושבי הנגב.

קל מאוד לומר לא לכרייה בשדה בריר. אנו, תושבי ערד, אמרנו לא למפעל המלט, שכיום כולנו רואים אותו ליד כביש 6, עם אפס זיהום. אמרנו לא למטמנה, ומועצה אזורית תמר מרוויחה ואנו רק סובלים מהמשאיות בדרך. התושבים, ביחד עם רותם אמפרט נגב, יכולים למצוא את הדרך הנכונה להפעיל את המכרה תוך שמירת הסביבה ופיתוח העיר. ללא תעשייה משגשגת, אין עתיד לערד ולנגב.

שאיפתנו לראות את ילדינו מקימים בית ומשפחה בנגב מתפוגגת לנגד עינינו. ילדים רבים עוזבים את ערד והנגב לאחר הלימודים, מכיוון שיש אפשרויות תעסוקה מצומצמות באזור. עזיבת הדור הצעיר מותירה בנו תחושת החמצה – חזון הפרחת השממה ופריחת הנגב נהפכים לסיסמאות ריקות, אם ילדינו אינם בונים את עתידם אתנו.

 אני דור שני לעובדי רותם אמפרט נגב. אמי עבדה בחברה לפני. אשמח לראות את ילדי ממשיכים ומצטרפים גם הם, ומבססים את חייהם בנגב, מקום שוקק ומשגשג, אך דבר מזה לא יתאפשר אם יוחלט לשים קץ לתעשיית הפוספט בישראל.

אין כל סיבה להתנגד לכרייה בשדה בריר. אין סיבה להרוס את הפרנסה של אלפי משפחות, ואין סיבה להרוס את תעשיית הפוספט בנגב.

דורון אורגיל

המאמר פורסם ב-The Marker

שדה בריר – על תיירות ותעשייה

חובבי הטיולים והסביבה שואלים אודות מצבם של האתרים שבסביבת שדה בריר, במידה ויפתח בו מכרה פוספט. האתרים הסמוכים לשדה נמצאים מחוץ לאזור השתמרות הפוספט והשדה עצמו משמש לחקלאות בעל. בפעילותה, משלבת רותם אמפרט נגב את השיקום כחלק מעבודת הכרייה, כאשר שיקום טוב מאפשר שמירה על הטבע ועל הסביבה.

שדה בריר הוא כיום שטח פתוח הנחרש שנה בשנה לצורך גידולי חקלאות בעל, ע"י תושבי הפזורה החיים במקום. בנוסף, בשדה דרכי עפר רבות שאינן מטופלות כיום, המעלות ענני אבק.

לחברת רותם 3 מכרות פעילים – אורון, צין, מישור רותם, בהם עבודת הכרייה נעשית בתאי שטח קטנים המשוקמים מייד לאחר סיום הכרייה. בעבודת שיקום זו אנחנו מחזירים את הקרקע, שמוסרת מראש לצרכי שיקום, ולמעשה האזור יכול לחזור לייעודו המקורי.

באזור המערבי של שדה בריר ישנם שלושה אתרים אליהם מגיעים מטיילים: חורבת עוזה, חורבת רדום ונחל קינה שבתוכו גם גב קינה. שלושת אתרים אלו, נמצאים מחוץ לאזור ההשתמרות של מרבץ הפוספט ולכן לא קיים החשש שיפגעו כתוצאה מפעילות הכרייה העתידית.

הטענה כי פעילות הכרייה בשדה בריר תקטין את מספר המטיילים המגיעים לסביבה נובעת מחשש מוגזם וחוסר היכרות עם מכרות רותם הפעילים כיום. אל המכרה (בתאום עם חברת רותם) מגיעים אלפי מטיילים אשר מעוניינים לראות וללמוד על התעשייה באזור. לשמורות הטבע באזור המכרות מגיעים מטיילים והמפעלים אף משמשים כמקומות חנייה, עם פינות מנוחה, שהוקמו לנוחות המטיילים, ארונות להטמנת מזון למטיילי שביל ישראל. המפעלים גם מסייעים למטיילים בסביבה שנקלעו לצרה. כמו כן, בתאום עם הרשויות אנחנו מתחזקים דרכים, דוגמת הדרך בנחל צין המובילה לשדה הבולבוסים, שלולא תחזוקה על ידי החברה, לא הייתה נגישה ורק מיטיבי לכת ובעלי רכבי שטח היו מגיעים לאזור.

אנחנו שותפים לרצון לפתח את התיירות באזור, ועל מנת לפתח בסיס כלכלי איתן, יש צורך בכלכלה מגוונת המבוססת על מגוון מקורות הכנסה. תעשיית הפוספטים קיימת בנגב כבר מתחילת שנות החמישים, הרבה לפני שרובנו הגיע לאזור או נולד. תעשייה זו עובדת ברציפות, ועונה על הדרישה למזון בעולם שהולכת וגוברת עם הזמן.

עבודת הכרייה במכרה בריר תפיח חיים באזור, ותאפשר לבתי מלאכה, ספקי שרותים, מזון, מכונאות וכו' תוספת הכנסה. כמו כן, שיתוף פעולה בין רותם אמפרט נגב לעיר ערד ולסביבה יאפשר לקדם ולפתח את האזור.

מאת סימון וולין – גיאולוג ראשי, רותם אמפרט נגב